יד אפרים על שלחן ערוך יורה דעה ס׳

מהדורה: אשלי רברבי: שלחן ערוך יורה דעה, למברג תרמ"ח

מקור שולחן ערוך, יורה דעה ס׳
1 דין בהמה שאכלה סם המות. ובו ג' סעיפים: אחוזת דם והמעושנת והמצוננת או שאכלה סם המות שהורג הבהמה או ששתתה מים הרעים הרי זו מותרת: הגה בהמה שנתפטמה בדברים אסורים מותרת מרדכי דיבמות פ' אלמנה לכ"ג אבל אם לא נתפטמה כל ימיה רק בדברים אסורים אסורה תוספות דתמורה פ' כל האסורים:
2 אכלה סם המות של אדם או הכישה נחש וכיוצא בו מותרת משום טריפה ואסורה משום סכנת נפשות:
3 בהמה או חיה שנפסקו רגליה לא יאכלו ממנה אלא על ידי בדיקה שיש לחוש שמא נשכה נחש וזו בדיקתה שלא יאכלוה אלא צלי ואם היא נשוכת נחש תתפרק ותפול חתיכות חתיכות: הגה ולדידן דלא חיישינן לגלוי מים הואיל ואין נחשים מצוין לכן אין לחוש לנחש ואם הוא בדרך שלא נעשתה טריפה מותר בלא בדיקה ב"י בשם רבינו ירוחם וכ"כ א"ו הארוך:
פירוש יד אפרים על שלחן ערוך יורה דעה ס׳
1 נתפטמה כל ימיה. עבה"ט וכתב בשו"ת פ"י סי' ד' בעגל שינק מחלב פרה שנדרסה מזאב במקום דיש לחוש לנקיבת הסימנים הנה מצד דרוסה גם הפרה לא היתה טריפה כי התה"ד כתב דאין לזאב דרוסה בגסה וכן פסקתי כמה פעמים הלכה למעשה רק מחמת שהיה כאן חשש נקיבת הסימנים בבהמה טרפה מספק אבל העגל שינק יש להתיר דהא דנתפטמה באיסור היינו דווקא כל ימיה וכיון שינקה ממנה גם קודם שנדרסה וגם אכל אכילות אחרות בנתיים לאו כל ימיה הוא וזוז"ג הוא כדמוכח בע"ז גבי פרה שנתפטמה בכרשיני עבודת כוכבים. ומעשים בכל יום שמוצאים פרות טריפות אע"פ שטריפה מן הבטן כגון יותרת וכיוצא ואין שום מורה שואל אחר העגל וע"כ דסתמא סמכינן שעגל אוכל אכילות אחרות ע"ש. וע"ש שכתב שהישראל נתן הפרה לרועה שתשמין קצת ותהיה ראויה לשחיטה אין בזה משום תקלה דלא חיישינן אלא בספק דרוסה להתירה שצריך שהייה י"ב חודש וגם י"ל דברעי' ליכא תקלה ובפרט שאינה בביתו והוא ספק טריפה וגם הוא ספק גרוע ואין להפסיד ממון של ישראל בפרה כחושה שאם ישחטנה צריך להשליכה לכלבים ולכך אין להחמיר בזה:
2 ולדידן דלא חיישי' לגלוי. עבה"ט וכתב בשבו"י ח"ב סי' ס"ג בצייד שצד עוף שאינו מצוי בישוב ובקבלה שהוא עוף טהור ונפסק רגלו מן הארכובה ולמטה אף על גב דקי"ל בסי' קט"ז שאין חוששים לנשיכת נחש לפי שאין מצוי בינינו אבל עוף זה אפשר שהוא ממקום דשכיח נחשים וחמירא סכנתא מאיסורא לאסור בספיקא עיין שם: